ירושלים – תרבות
בעלייה החמישית באו לארץ גם נגנים, מלחינים, זמרים, מנצחים ומורים. הם הגיעו מתרבות מוסיקלית מפותחת, שבה מילאו תפקידים מרכזיים. יחד עימם הגיע גם קהל שוחרי מוסיקה, שהמוסיקה הייתה חלק חשוב בחייו התרבותיים.
השפעתם של המוסיקאים יוצאי מרכז אירופה על חיי המוסיקה ביישוב העברי בארץ ישראל הייתה מכרעת. הם היו שותפים להקמה ולפעילויות של מוסדות מוסיקליים מרכזיים, כגון התזמורת הפילהרמונית הישראלית, רשות השידור ותזמורתה, מקהלות בקיבוצים ובערים, צוותים לנגינת מוסיקה קאמרית, וכן מוסדות חינוך למוסיקה – קונסרבטוריונים ואקדמיות, מדרשה למחנכים למוסיקה, מרכזי מחקר וחוגי לימוד באוניברסיטאות.
ירושלים- אדריכלות
העלייה החמישית הטביעה את חותמה על כלתחומי החיים של היישוב בארץ ישראל, אך נראה כי השפעתה בתחום האדריכלות היא הניכרתביותר לעין.
כ-100 אדריכלים יוצאי מרכז אירופה, או כאלו שקיבלו שם את חינוכם המקצועי, הםשעיצבו את פני האדריכלות ביישוב היהודי, שהלך והתרחב בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 . לפני בואםשל אדריכלים אלו שלט בארץ ישראל סגנון אדריכלי אקלקטי, שליקט השפעות ממזרח וממערב, וכןמהתרבות היהודית.
האדריכלים העולים השתמשו בחומרי בנייהמקומיים בשילוב טכנולוגיות בנייה מתקדמות, תוך כדי חיפוש פתרונות לתנאיםהאקלימיים, הטופוגרפיים, הכלכליים והביטחוניים בארץ. הם היו חלוצים בתחום תכנון ערים ויישובים ותרמו לצמיחתם של עריםוגושי התיישבות מרכזיים.
השפעתם ניכרת בכל היבטי התכנון: מתכנון ערים חדשות והרחבת ערים קיימות,דרך התוויית תוכניות ליישובים חקלאיים, ועד תכנון מבני ציבור בערים ובקיבוצים. הם האחראיםלעיצוב חזותם של מוסדות השלטון המרכזיים, מוסדות להשכלה גבוהה, בתי החולים הגדולים, מוזיאוניםורשתות המלונות המפורסמות. חותמם ניכר בערים חדשות, רובעי מגורים, בנייני דירות ובתים פרטיים.
ירושלים – תרבות
בעלייה החמישית באו לארץ גם נגנים, מלחינים, זמרים, מנצחים ומורים. הם הגיעו מתרבות מוסיקלית מפותחת, שבה מילאו תפקידים מרכזיים. יחד עימם הגיע גם קהל שוחרי מוסיקה, שהמוסיקה הייתה חלק חשוב בחייו התרבותיים.
השפעתם של המוסיקאים יוצאי מרכז אירופה על חיי המוסיקה ביישוב העברי בארץ ישראל הייתה מכרעת. הם היו שותפים להקמה ולפעילויות של מוסדות מוסיקליים מרכזיים, כגון התזמורת הפילהרמונית הישראלית, רשות השידור ותזמורתה, מקהלות בקיבוצים ובערים, צוותים לנגינת מוסיקה קאמרית, וכן מוסדות חינוך למוסיקה – קונסרבטוריונים ואקדמיות, מדרשה למחנכים למוסיקה, מרכזי מחקר וחוגי לימוד באוניברסיטאות.
ירושלים- אדריכלות
העלייה החמישית הטביעה את חותמה על כלתחומי החיים של היישוב בארץ ישראל, אך נראה כי השפעתה בתחום האדריכלות היא הניכרתביותר לעין.
כ-100 אדריכלים יוצאי מרכז אירופה, או כאלו שקיבלו שם את חינוכם המקצועי, הםשעיצבו את פני האדריכלות ביישוב היהודי, שהלך והתרחב בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 . לפני בואםשל אדריכלים אלו שלט בארץ ישראל סגנון אדריכלי אקלקטי, שליקט השפעות ממזרח וממערב, וכןמהתרבות היהודית.
האדריכלים העולים השתמשו בחומרי בנייהמקומיים בשילוב טכנולוגיות בנייה מתקדמות, תוך כדי חיפוש פתרונות לתנאיםהאקלימיים, הטופוגרפיים, הכלכליים והביטחוניים בארץ. הם היו חלוצים בתחום תכנון ערים ויישובים ותרמו לצמיחתם של עריםוגושי התיישבות מרכזיים.
השפעתם ניכרת בכל היבטי התכנון: מתכנון ערים חדשות והרחבת ערים קיימות,דרך התוויית תוכניות ליישובים חקלאיים, ועד תכנון מבני ציבור בערים ובקיבוצים. הם האחראיםלעיצוב חזותם של מוסדות השלטון המרכזיים, מוסדות להשכלה גבוהה, בתי החולים הגדולים, מוזיאוניםורשתות המלונות המפורסמות. חותמם ניכר בערים חדשות, רובעי מגורים, בנייני דירות ובתים פרטיים.
הכנר אמיל האוזר (1893–1978) הקים ב-1933 בירושלים את הקונסרבטוריון למוסיקה ולאומנויות הבמה. ב-1935 נוסדה לידו האקדמיה למוסיקה. הקונסרבטוריון למוסיקה קלט מראשיתו מוסיקאים יהודים צעירים מאירופה, שניצלו בזכות הסרטיפיקטים לסטודנטים שהשיג עבורם האוזר.
ב-1947 התפצלה האקדמיה, וחלק ממורי המוסד הקימו קואופרטיב. המוסד המקורי בניהולם של האוזר וד"ר הלנה כגן הפסיק לפעול כמה שנים לאחר מכן.
ב-1960 הוקמה באקדמיה מחלקה למחול ושמה שונה ל'האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין'.
שיעור באקדמיה למוסיקה, ירושלים, 1944 ; צילום: מ' שורץ, הארכיון הציוני המרכזי
הכנר אמיל האוזר (1893–1978) הקים ב-1933 בירושלים את הקונסרבטוריון למוסיקה ולאומנויות הבמה. ב-1935 נוסדה לידו האקדמיה למוסיקה. הקונסרבטוריון למוסיקה קלט מראשיתו מוסיקאים יהודים צעירים מאירופה, שניצלו בזכות הסרטיפיקטים לסטודנטים שהשיג עבורם האוזר.
ב-1947 התפצלה האקדמיה, וחלק ממורי המוסד הקימו קואופרטיב. המוסד המקורי בניהולם של האוזר וד"ר הלנה כגן הפסיק לפעול כמה שנים לאחר מכן.
ב-1960 הוקמה באקדמיה מחלקה למחול ושמה שונה ל'האקדמיה למוסיקה ולמחול ע"ש רובין'.
שיעור באקדמיה למוסיקה, ירושלים, 1944 ; צילום: מ' שורץ, הארכיון הציוני המרכזי
מתחם בית החולים הדסה בעין כרם, בתכנונו של יוסף נויפלד (1899–1980), יליד גליציה שעלה לארץ ישראל ב-1920, נחנך ב-1961. המבנה כולל קבוצת בניינים מלבניים מחוברים זה לזה, שגובהם עד 20 קומות. הבניין הראשי מעוצב בצורת חצי עיגול. בבנייה השתמשו במגוון חומרים – אבן מקומית, לבנים שרופות ויחידות טרומיות מבטון.
ראש הממשלה דוד בן-גוריון היה מעורב בקביעת מיקום בית החולים; פתיחתו הייתה אירוע רב-חשיבות בתולדות המדינה הצעירה, ובית החולים נחשב כיום לאחד מבתי החולים המתקדמים ביותר בישראל.
בית החולים הדסה, עין כרם, ירושלים, יוני 1966; צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה
סמל הדסה כולל ארבעה דימויים: מגן דוד, סמל העם היהודי, ענפי זית, מסמלים אהבה ושלום. הכיתוב עם סיסמת הארגון "ארוכת בת עמי", מסמל את מטרת הארגון. משמעות המילה "ארוכה" היא מרפא, והצירוף לקוח מירמיהו, ח': כב'. הרקע הכחול, בצורת האות האנגלית H, המתחילה את המילים Hospital ו- Health.
מתחם בית החולים הדסה בעין כרם, בתכנונו של יוסף נויפלד (1899–1980), יליד גליציה שעלה לארץ ישראל ב-1920, נחנך ב-1961. המבנה כולל קבוצת בניינים מלבניים מחוברים זה לזה, שגובהם עד 20 קומות. הבניין הראשי מעוצב בצורת חצי עיגול. בבנייה השתמשו במגוון חומרים – אבן מקומית, לבנים שרופות ויחידות טרומיות מבטון.
ראש הממשלה דוד בן-גוריון היה מעורב בקביעת מיקום בית החולים; פתיחתו הייתה אירוע רב-חשיבות בתולדות המדינה הצעירה, ובית החולים נחשב כיום לאחד מבתי החולים המתקדמים ביותר בישראל.
בית החולים הדסה, עין כרם, ירושלים, יוני 1966; צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה
סמל הדסה כולל ארבעה דימויים: מגן דוד, סמל העם היהודי, ענפי זית, מסמלים אהבה ושלום. הכיתוב עם סיסמת הארגון "ארוכת בת עמי", מסמל את מטרת הארגון. משמעות המילה "ארוכה" היא מרפא, והצירוף לקוח מירמיהו, ח': כב'. הרקע הכחול, בצורת האות האנגלית H, המתחילה את המילים Hospital ו- Health.
בשנת 1957 זכה האדריכל יוסף קלרוויין (1893–1970, יליד ורשה שגדל בגרמניה ועלה לארץ ישראל ב-1933) בתחרות לתכנון משכן הכנסת בגבעת רם.
בניין משכן הכנסת החל ב-1958 והמשכן נחנך ב-1966. בתהליך הבנייה והעיצוב הסופיים השתתפו אדריכלים נוספים. בדגם המקורי של קלרוויין נראה בניין מלבני בעל ארבע חזיתות מרובות עמודים, בהשראת המקדשים היווניים, עם שתי חצרות פנימיות, המאפשרות כניסת אור טבעי רב ואוורור מרבי. המבנה הסופי הוא מבנה מרובע, עטוף בעשרה עמודים מכל צד, ובלי חצרות פנימיות.
בבניית המשכן נעשה שימוש נרחב בבטון גלוי מבפנים ומבחוץ, טכניקה שהייתה פופולרית בשנות ה-60 של המאה ה-20. כדי לעמוד בתקנות הבנייה של עיריית ירושלים, שולבה בקירות החיצוניים של הבניין אבן אדמדמה שהובאה מהגליל.
בניין הכנסת, ירושלים, 1966 ; צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה
מודעת ההכרזה בעיתונות היומית על תוצאות התחרות הפומבית לתכנון משכן הכנסת, ירושלים, יולי 1957; ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף צבי אלחייני, תל אביב.
בשנת 1957 זכה האדריכל יוסף קלרוויין (1893–1970, יליד ורשה שגדל בגרמניה ועלה לארץ ישראל ב-1933) בתחרות לתכנון משכן הכנסת בגבעת רם.
בניין משכן הכנסת החל ב-1958 והמשכן נחנך ב-1966. בתהליך הבנייה והעיצוב הסופיים השתתפו אדריכלים נוספים. בדגם המקורי של קלרוויין נראה בניין מלבני בעל ארבע חזיתות מרובות עמודים, בהשראת המקדשים היווניים, עם שתי חצרות פנימיות, המאפשרות כניסת אור טבעי רב ואוורור מרבי. המבנה הסופי הוא מבנה מרובע, עטוף בעשרה עמודים מכל צד, ובלי חצרות פנימיות.
בבניית המשכן נעשה שימוש נרחב בבטון גלוי מבפנים ומבחוץ, טכניקה שהייתה פופולרית בשנות ה-60 של המאה ה-20. כדי לעמוד בתקנות הבנייה של עיריית ירושלים, שולבה בקירות החיצוניים של הבניין אבן אדמדמה שהובאה מהגליל.
בניין הכנסת, ירושלים, 1966 ; צילום: רודי ויסנשטין, הצלמניה
מודעת ההכרזה בעיתונות היומית על תוצאות התחרות הפומבית לתכנון משכן הכנסת, ירושלים, יולי 1957; ארכיון אדריכלות ישראל, אוסף צבי אלחייני, תל אביב.
