ד"ר יוגן רוזנברג, עורך דין, יליד קלן.
באמצע מרס 1933 הוא נלקח בידי הגסטפו למה שנקרא "מעצר מגן". אנשי SS פרצו לבית המשפחה, ניפצו את הריהוט וגנבו יצירות אומנות ואוספים מהמזרח הרחוק שאסף רוזנברג – שגם היה אספן אומנות נלהב – במהלך השנים.
יוגן רוזנברג סבל מאוד מאובדן ביתו ורכושו בקלן, מאיבוד חבריו וקיומו המקצועי. הוא נפטר בשנת 1937. הבית ברובע רודנקירכן בקלן נושא כיום את שמו.
אשתו אירמה (אליס) נשארה בבית בקלן. ייתכן שהיא, כמו אזרחים יהודים רבים בקלן, נכלאה במהלך המלחמה במחנה הירידים דיוץ, משם גורשה למזרח ונרצחה.
על פי מחקר עדכני, היא מתה מהזנחה בבית ההבראה ובבית האבות לנגנהורן באוקטובר 1941. על פי מידע שמסרה הבת אווה, בדרכם לארץ ישראל נלוותה לאביה אהובתו, ואילו אימהּ נשארה בגרמניה. מספרים שלאחר מות אביה ניסתה אירמה להחזיר את בִתהּ לגרמניה, אך אווה רוזנברג כבר לא רצתה לעזוב את ארץ ישראל.
חיתוך עץ מאת יוגן רוזנברג, 1936, מתוך ספר זיכרונות של אווה רוזנברג.
כהן זכה בפרס ישראל למשפטים.
רוזנברג הצטרף למועדון האלפיני ב-1903, וכן התנדב לתפקיד סגן מזכיר מוזיאון וולרף-ריצ'רץ בקלן, המציג יצירות אומנות מימי הביניים ועד המאה ה-20.
ד"ר יוגן רוזנברג, עורך דין, עבד כיועץ בחנות הכלבו "הרמן אנד טייץ" בקלן בשנות ה-20. הוא השתייך למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) והיה פעיל במועדונים רבים בקלן.
כ-20 שנה הרצה כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים. בלט במאבקו להגנת זכויות האדם. היה נשיא הארגון הבינלאומי של משפטנים יהודים ונשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל וחבר הוועדה הבינלאומית של משפטנים ושל בית הדין הבינלאומי לבוררות.
נקודות ציון דרך בחייו של ד"ר יוגן רוזנברג
רוזנברג נשאר ב”מעצר מגן” 14 ימים, בפחד מתמיד שייעצר שוב, הוא נסע תחילה לברלין עם בתו אווה, ומאז המשיך לנדוד ממקום למקום.
בתחילת הסתיו של שנת 1934 הוא החליט לברוח מגרמניה, ויחד עם בתו עשו את דרכם למרסיי דרך חופי איטליה וצרפת.
בספינה קטנה הם הפליגו לאלכסנדריה.
בתחילת אוקטובר הגיעו ליעדם – ארץ ישראל. "הגיהינום הגרמני", כפי שכתבה הבת אווה רוזנברג ביומנה, סוף סוף היה מאחוריהם.
