העיר העברית הראשונה שאליה הגיעו יהודים רבים יוצאי מרכז אירופה. הם השפיעו על הצביון העירוני בבניית בתי הבאוהאוס. עולים אלה פתחו בעיר בתי קפה, עסקים למיניהם ובנקים, ובכך תרמו לצביון הבורגני של העיר.
בתי הקפה
מקום מפגש ובילוי שבו נהגו להיפגש יהודים יוצאי מרכז אירופה; בית הקפה שימש הד לבילוי האירופי – לתרבות, לשפה, לאוכל.
בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הוקמו בערים הגדולות בארץ ישראל (תל אביב, ירושלים וחיפה) בתי קפה רבים ביוזמת עולי מרכז אירופה. בצפון החדש של תל אביב לבדו הוקמו בשנים אלה כ-20 בתי קפה ביוזמת עולים אלה.
רבים מבעלי בתי הקפה עסקו בענף זה בארצות מוצאם. הם העסיקו אדריכלים ומעצבים מנוסים, אף הם עולים ממרכז אירופה, ואלה עיצבו את בתי הקפה בסגנון אירופי מודרני שלא היה מוכר בארץ עד אז, ובכך חוללו מהפכה של ממש בענף.
הישיבה על המדרכה הייתה מאז חלק מהנוף העירוני. בתי הקפה שימשו למפגשים חברתיים ועסקיים, אכילת ארוחות קלות, דפדוף במגזינים, האזנה למוסיקה, נשפי ריקודים ומשחקי קלפים. בבתי קפה אלה היה אפשר להתענג על תות שדה בקצפת, שטרודל תפוחי עץ ועוגות גבינה.
השפה השגורה בפיהם של המארחים והאורחים הייתה גרמנית. השלטים, מודעות הפרסום והתפריטים הוצגו בעברית ובגרמנית. ענף המלצרות התמקצע בהדרגה ורמת השירות עלתה מאוד.
עם בתי הקפה הידועים נמנו: "עטרה" בירושלים; " שלושת הכושים", "נגה", "עטרה" ו"רפאל" בתל אביב, "קפה ריץ" ו"מרתף בלפור" בחיפה, והיו עוד רבים אחרים.
העיר העברית הראשונה שאליה הגיעו יהודים רבים יוצאי מרכז אירופה. הם השפיעו על הצביון העירוני בבניית בתי הבאוהאוס. עולים אלה פתחו בעיר בתי קפה, עסקים למיניהם ובנקים, ובכך תרמו לצביון הבורגני של העיר.
בתי הקפה
מקום מפגש ובילוי שבו נהגו להיפגש יהודים יוצאי מרכז אירופה; בית הקפה שימש הד לבילוי האירופי – לתרבות, לשפה, לאוכל.
בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הוקמו בערים הגדולות בארץ ישראל (תל אביב, ירושלים וחיפה) בתי קפה רבים ביוזמת עולי מרכז אירופה. בצפון החדש של תל אביב לבדו הוקמו בשנים אלה כ-20 בתי קפה ביוזמת עולים אלה.
רבים מבעלי בתי הקפה עסקו בענף זה בארצות מוצאם. הם העסיקו אדריכלים ומעצבים מנוסים, אף הם עולים ממרכז אירופה, ואלה עיצבו את בתי הקפה בסגנון אירופי מודרני שלא היה מוכר בארץ עד אז, ובכך חוללו מהפכה של ממש בענף.
הישיבה על המדרכה הייתה מאז חלק מהנוף העירוני. בתי הקפה שימשו למפגשים חברתיים ועסקיים, אכילת ארוחות קלות, דפדוף במגזינים, האזנה למוסיקה, נשפי ריקודים ומשחקי קלפים. בבתי קפה אלה היה אפשר להתענג על תות שדה בקצפת, שטרודל תפוחי עץ ועוגות גבינה.
השפה השגורה בפיהם של המארחים והאורחים הייתה גרמנית. השלטים, מודעות הפרסום והתפריטים הוצגו בעברית ובגרמנית. ענף המלצרות התמקצע בהדרגה ורמת השירות עלתה מאוד.
עם בתי הקפה הידועים נמנו: "עטרה" בירושלים; " שלושת הכושים", "נגה", "עטרה" ו"רפאל" בתל אביב, "קפה ריץ" ו"מרתף בלפור" בחיפה, והיו עוד רבים אחרים.
סדרה הדוקומנטרית "תל אביב-יפו" מהבית היוצר של ענת זלצר ומודי בר-און. מודי בראון משוטט ברחובותיה של ת"א ומספר את ההיסטוריה האורבנית של העיר העברית הראשונה. הקטע מתמקד בשינויים שהביאה העלייה החמישית מגרמניה לאדריכלות ואורח החיים היקי בת"א.
סדרה הדוקומנטרית "תל אביב-יפו" מהבית היוצר של ענת זלצר ומודי בר-און. מודי בראון משוטט ברחובותיה של ת"א ומספר את ההיסטוריה האורבנית של העיר העברית הראשונה. הקטע מתמקד בשינויים שהביאה העלייה החמישית מגרמניה לאדריכלות ואורח החיים היקי בת"א.
סיפורם של בתי הקפה "עטרה" ו"רפאל".
המידע מתוך הספר: שלומית וידריך, השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019.
סיפורם של בתי הקפה "עטרה" ו"רפאל".
המידע מתוך הספר: שלומית וידריך, השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019.
מרים גרוס עובדת ב"אספרסו בר" בתל אביב, 1958-1956 בערך; צילום אלפונס הימלרייך; באדיבות אוסף יגאל פרסל
מרים גרוס עובדת ב"אספרסו בר" בתל אביב, 1958-1956 בערך; צילום אלפונס הימלרייך; באדיבות אוסף יגאל פרסל
מודעת פרסומת לבית הקפה "שלשה כושים". אלנבי 39, תל אביב.
מודעת פרסומת לבית הקפה "שלשה כושים". אלנבי 39, תל אביב.
סיפורו של בית יעקב שלוסברג, אלנבי 54, תל אביב, שבו שכן קפה עטרה.
מתוך הספר: שלומית וידריך, השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019
סיפורו של יעקב שלוסברג.
מתוך הספר: שלומית וידריך השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019
סיפורו של בית יעקב שלוסברג, אלנבי 54, תל אביב, שבו שכן קפה עטרה.
מתוך הספר: שלומית וידריך, השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019
סיפורו של יעקב שלוסברג.
מתוך הספר: שלומית וידריך השכנים של ביאליק, פורת הוצאה לאור, הוצאה שנייה מעודכנת, 2019
מעונות העובדים
מעונות העובדים" בתל אביב, שתוכננו בידי אריה שרון (1900- 1984),יליד פולין, עלה לארץ ישראל ב-1920, ובידי אדריכלים נוספים, נבנו בסגנון הבאוהאוס כפתרון לשיכון פועלים חלוצים בסביבה העירונית.
תכנון הבתים הבדיל אותם מסביבתם העירונית "הבורגנית". הבתים נבנו כחומה מסביב לגינה פנימית משותפת רחבת ידיים, שם התנהלו חיי החברה של הדיירים, ובקומת הקרקע שכנו מוסדות קהילתיים.
השילוב של מרפסות פתוחות, קווים ישרים ואנכיים, חזיתות ארוכות וטיח לבן בוהק יצר שפה אדריכלית שהשתלבה במאפייני הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30 של המאה ה-20.
מעונות העובדים
מעונות העובדים" בתל אביב, שתוכננו בידי אריה שרון (1900- 1984),יליד פולין, עלה לארץ ישראל ב-1920, ובידי אדריכלים נוספים, נבנו בסגנון הבאוהאוס כפתרון לשיכון פועלים חלוצים בסביבה העירונית.
תכנון הבתים הבדיל אותם מסביבתם העירונית "הבורגנית". הבתים נבנו כחומה מסביב לגינה פנימית משותפת רחבת ידיים, שם התנהלו חיי החברה של הדיירים, ובקומת הקרקע שכנו מוסדות קהילתיים.
השילוב של מרפסות פתוחות, קווים ישרים ואנכיים, חזיתות ארוכות וטיח לבן בוהק יצר שפה אדריכלית שהשתלבה במאפייני הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30 של המאה ה-20.
כיכר דיזינגוף, 1934, אדריכלית ג'ניה אוורבוך
בית הספר הגבוה לאדריכלות, עיצוב ואומנויות באוהאוס (בגרמנית "בית הבנייה") פעל בגרמניה בשנים 1933-1919 ופיתח את הגישה הרציונלית בתכנון ואת התפיסה החברתית באדריכלות. האדריכלים שהביאו את סגנון הבאוהאוס לישראל היו יוצאי מזרח אירופה, בני העלייה השלישית.
האחריות החברתית של האוֹמן, על פי גישת הבאוהאוס, תאמה את האידיאולוגיה החלוצית שלהם. הסגנון האדריכלי של מורשת הבאוהאוס מתמקד באדם ובצרכיו, והוא מתאפיין בניקיון ובפשטות ובשימוש בקווים ישרים.
כדי להפוך את תהליך הבנייה לקל ומהיר יותר, כך שיאפשר בנייה להמונים, נעשה שימוש רב בבטון. הבתים צבועים לבן ופתוחים לסביבתם באמצעות חלונות גדולים וגבוהים ומרפסות פתוחות.
המבנים הראשונים בסגנון הבאוהאוס שנבנו בארץ ישראל היו בעיקר מבנים ציבוריים בקיבוצים. מאמצע שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנו בישראל מאות רבות של בניינים בסגנון הבאוהאוס ובהם בתי "מעונות עובדים".
יצירותיהם של אדריכלי הבאוהאוס הותירו בישראל חותם ייחודי, שביטויו המובהק ביותר מצוי ברחובות תל אביב. המתחם שבין שדרות רוטשילד בדרום לירקון בצפון, ובין רחוב אבן גבירול במזרח לים במערב נבנה כולו בסגנון הבאוהאוס. בשנת 2004 הכריזה אונסק"ו על תל אביב כאתר מורשת עולמית של סגנון הבאוהאוס.
כיכר דיזינגוף, 1934, אדריכלית ג'ניה אוורבוך
בית הספר הגבוה לאדריכלות, עיצוב ואומנויות באוהאוס (בגרמנית "בית הבנייה") פעל בגרמניה בשנים 1933-1919 ופיתח את הגישה הרציונלית בתכנון ואת התפיסה החברתית באדריכלות. האדריכלים שהביאו את סגנון הבאוהאוס לישראל היו יוצאי מזרח אירופה, בני העלייה השלישית.
האחריות החברתית של האוֹמן, על פי גישת הבאוהאוס, תאמה את האידיאולוגיה החלוצית שלהם. הסגנון האדריכלי של מורשת הבאוהאוס מתמקד באדם ובצרכיו, והוא מתאפיין בניקיון ובפשטות ובשימוש בקווים ישרים.
כדי להפוך את תהליך הבנייה לקל ומהיר יותר, כך שיאפשר בנייה להמונים, נעשה שימוש רב בבטון. הבתים צבועים לבן ופתוחים לסביבתם באמצעות חלונות גדולים וגבוהים ומרפסות פתוחות.
המבנים הראשונים בסגנון הבאוהאוס שנבנו בארץ ישראל היו בעיקר מבנים ציבוריים בקיבוצים. מאמצע שנות ה-20 ועד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנו בישראל מאות רבות של בניינים בסגנון הבאוהאוס ובהם בתי "מעונות עובדים".
יצירותיהם של אדריכלי הבאוהאוס הותירו בישראל חותם ייחודי, שביטויו המובהק ביותר מצוי ברחובות תל אביב. המתחם שבין שדרות רוטשילד בדרום לירקון בצפון, ובין רחוב אבן גבירול במזרח לים במערב נבנה כולו בסגנון הבאוהאוס. בשנת 2004 הכריזה אונסק"ו על תל אביב כאתר מורשת עולמית של סגנון הבאוהאוס.
