עד שנות ה-30 של המאה ה-20 סבלה התעשייה בארץ-ישראל מתשתית דלה, מתחרות עם מוצרים מיובאים ומיחס של 'בת חורגת' לעומת החקלאות מצד מוסדות היישוב. העלייה ממרכז אירופה הייתה אחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות הייצור התעשייתי בארץ ישראל. הסכם ה"העברה" אפשר להמיר הון ורכוש של העולים לאמצעי ייצור ולהביאם לארץ. כך הביאו עימם עולים אלה ציוד יעיל ומודרני לארץ ישראל. הם הנהיגו שיטות ייצור חדשות של מוצרים קיימים והביאו לידי תנופת פיתוח במגוון ענפים.
70 אחוז מההון שהשקיעו עולי מרכז אירופה בתעשייה הופנה לארבעה ענפים עיקריים: מתכת, מזון, טקסטיל ונייר. תרומתם ניכרה בהקמת בתי חרושת ובפיתוח מגוון מוצרים ושיטות ייצור בתחומים אלה, וגם בתחומי תעשייה אחרים: חומרי ניקוי, תעשיות כימיות, אופטיקה, מוצרי חשמל ועוד.
לא כל המפעלים שייסדו עולי מרכז אירופה שרדו במשך השנים. חלקם נתקלו בקשיי מימון והושפעו גם משינויים פוליטיים מקומיים וגלובליים. ואולם המפעלים הקיימים עד היום הם חלק נכבד מכלכלת מדינת ישראל.
עד שנות ה-30 של המאה ה-20 סבלה התעשייה בארץ-ישראל מתשתית דלה, מתחרות עם מוצרים מיובאים ומיחס של 'בת חורגת' לעומת החקלאות מצד מוסדות היישוב. העלייה ממרכז אירופה הייתה אחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות הייצור התעשייתי בארץ ישראל. הסכם ה"העברה" אפשר להמיר הון ורכוש של העולים לאמצעי ייצור ולהביאם לארץ. כך הביאו עימם עולים אלה ציוד יעיל ומודרני לארץ ישראל. הם הנהיגו שיטות ייצור חדשות של מוצרים קיימים והביאו לידי תנופת פיתוח במגוון ענפים.
70 אחוז מההון שהשקיעו עולי מרכז אירופה בתעשייה הופנה לארבעה ענפים עיקריים: מתכת, מזון, טקסטיל ונייר. תרומתם ניכרה בהקמת בתי חרושת ובפיתוח מגוון מוצרים ושיטות ייצור בתחומים אלה, וגם בתחומי תעשייה אחרים: חומרי ניקוי, תעשיות כימיות, אופטיקה, מוצרי חשמל ועוד.
לא כל המפעלים שייסדו עולי מרכז אירופה שרדו במשך השנים. חלקם נתקלו בקשיי מימון והושפעו גם משינויים פוליטיים מקומיים וגלובליים. ואולם המפעלים הקיימים עד היום הם חלק נכבד מכלכלת מדינת ישראל.
ד"ר אהרון ארנולד הילדסהיימר, בן למשפחת רבנים וציוני נלהב, עבד בגרמניה בעיר מנהיים בחברת יוניליוור האנגלית שייצרה מרגרינה. עם עליית הנאציזם ומשהחליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל פנה הילדסהיימר לחברת יוניליוור להקים סניף של המפעל בארץ.
היות שהחברה סירבה ליוזמה הוא החליט להקים את המפעל בכוחות עצמו. בעזרת קשריו עם משה וילבושביץ, מייסד מפעל שמן, הקים הילדסהיימר בשנת 1938 את חברת תמא"י – 'תוצרת מזון ארץ ישראלי' – בחצר מפעל שמן במפרץ חיפה. מרגרינה הייתה אז מוצר זר ויקר בשוק המקומי, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הונהג בארץ קיצוב במזון וחולקו תלושים למרגרינה.
בשנת 1946 החלו לייצר ממרחים, וכך נוסדה מחלקת תלמה אשר במשך השנים החלה לייצר סל מגוון של מוצרי מזון.
ב-1961 פותחה מרגרינת בלו-בנד למותג גולד-בנד, מרגרינה עם חלב ארוז בנייר אלומיניום מוזהב. שמו ואריזתו של המוצר שידרו יוקרה ואיכות למוצר צריכה בסיסי, והייתה זו הפעם הראשונה בארץ שנעשה פרסום באמצעות מיתוג מוצר.
פרסום רחוב, שנות ה-40 של המאה ה-20
אוטו בלו-בנד בירושלים בשנות הארבעים צילום: פוטו שוורץ; באדיבות נדב מן, 'ביתמונה'
ד"ר אהרון ארנולד הילדסהיימר, בן למשפחת רבנים וציוני נלהב, עבד בגרמניה בעיר מנהיים בחברת יוניליוור האנגלית שייצרה מרגרינה. עם עליית הנאציזם ומשהחליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל פנה הילדסהיימר לחברת יוניליוור להקים סניף של המפעל בארץ.
היות שהחברה סירבה ליוזמה הוא החליט להקים את המפעל בכוחות עצמו. בעזרת קשריו עם משה וילבושביץ, מייסד מפעל שמן, הקים הילדסהיימר בשנת 1938 את חברת תמא"י – 'תוצרת מזון ארץ ישראלי' – בחצר מפעל שמן במפרץ חיפה. מרגרינה הייתה אז מוצר זר ויקר בשוק המקומי, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה הונהג בארץ קיצוב במזון וחולקו תלושים למרגרינה.
בשנת 1946 החלו לייצר ממרחים, וכך נוסדה מחלקת תלמה אשר במשך השנים החלה לייצר סל מגוון של מוצרי מזון.
ב-1961 פותחה מרגרינת בלו-בנד למותג גולד-בנד, מרגרינה עם חלב ארוז בנייר אלומיניום מוזהב. שמו ואריזתו של המוצר שידרו יוקרה ואיכות למוצר צריכה בסיסי, והייתה זו הפעם הראשונה בארץ שנעשה פרסום באמצעות מיתוג מוצר.
פרסום רחוב, שנות ה-40 של המאה ה-20
אוטו בלו-בנד בירושלים בשנות הארבעים צילום: פוטו שוורץ; באדיבות נדב מן, 'ביתמונה'
