אורנה פורת, במקור אירנה קליין, גרמניה נוצרייה שעבדה בתעשייה הצבאית הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, והייתה שחקנית צעירה במולדתה בשנות הארבעים של המאה ה-20.
לאחר שנפגשה עם יוסף פרוטר (פורת) בן העיר קלן, חייל יהודי מארץ ישראל, שחקר אותה מטעם המודיעין הבריטי, היא התאהבה בו. הם עלו ארצה ואירנה פרוטר הפכה לאורנה פורת, ואף התגיירה ב-1947.
דוד ופולה בן גוריון בהצגת הבכורה של 'ז'אן דיארק' מאת ג'ורג' ברנרד שאו, בבימוי יוסף מילוא, 18.12.1952;
צילום: מרלין יצחק וירון אברהם, פרס הצלמים; המרכז הישראלי לתיעוד אומנויות הבמה, אוניברסיטת תל אביב.
אורנה פורת הטביעה את חותמה על התיאטרון הישראלי כשחקנית בכל התיאטראות החשובים, כבמאית, וכמייסדת ומנהלת התיאטרון לילדים ולנוער, הנחשב למוסד החשוב ביותר בארץ בתחום הצגות הילדים, והקרוי על שמה.
אורנה פורת היא כלת פרס ישראל לתיאטרון לשנת 1979 .
עבדה בתעשייה הצבאית הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה.
פורת החלה לשחק בעברית זמן קצר אחרי שעלתה ארצה ושיחקה כמה מהתפקידים הראשיים בהצגות המובילות של שנות ה-50, ה-60 וה-70.
תפקידה הראשון בארץ היה בהצגה 'כזאת היתה אמא' בנובמבר 1948 בתיאטרון הקאמרי (שלהנהלתו הצטרפה ב- 1958).
נקודות ציון דרך בחיה של אורנה פורת
עלתה ארצה ואירנה פרוטר הפכה לאורנה פורת, ואף התגיירה ב-1947.
